<h1>חוקות הדיינים סימן רי"ח</h1>
<h2>דף קסב:</h2>
עדים שהיו שנים או ג' שהעידו על שום דבר ונמצא א' מהם קרוב או פסול ואפילו היו מאה עדותן בטלה שנא' [דברים י"ז] על פי שני עדים או שלשה ואז"ל ומה עפ"י ב' העדות מקויימת עפ"י ג' לא כש"כ א"כ למה נאמר על פי ג' לומר לך מה ב' נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה מנין שאפילו מאה ת"ל עדים בד"א בשאותם קרובים או פסולים נתכונו להיות עדים באותו ענין מתחילה ועד סוף אבל אם לא נתכונו להיות עדים מתחילה וע"ס לא נתבטלה עדות של האחרים בשביל ראייתם של אלו שאם לא תאמר כן מה יעשו ב' אחים שראו עם עד ג' מן השוק לא' שהרג את הנפש, ולפיכך כשיבואו לפני ב"ד שואלין לאותם העדים הקרובים או הפסולים לראות מתחילה באתם או להעיד מתחילה וע"ס ואם אמרו העדים היינו מצויים שם מתחילה כשראינו אותו ענין שהרי בעלי דינין העידו בנו או א' מבעלי הדינין העיד בנו ועל זה באנו עכשיו להעיד הילכך אותו עדות בטל לגמרי כיון שיש קרוב או פסול ביניהם, ואם אמרו מתחלה לא היינו מצויים שם אלא כדי לראות כיון שכן אינה מתבטלת עדות האחרים מפני עדותן של אלו הקרובים והפסולים כך מפורש במסכת מכות בפ"ק [ו' ע"א] ולא אמרו דנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטילה אלא דוקא בעדות של פה אבל בשטר שיש בו ג' עדים ושנים מהם קרובים זה לזה אם לא נודע לנו בעדות ברורה שישבו שלשתם ביחד להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה הרי הוא כאלו אמרו בפירוש להעיד באנו דאם אינו בענין זה כמו שאמרנו השטר אינו נפסל בכך משום דאמרינן מקום הניחו הב' עדים כשרים לאחד שהיה גדול וחשוב מהם ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שם שלא מדעת חבירו כ"מ (בב"מ) [בב"ב] בפ' גט פשוט [קס"ב ע"ב] וכ"פ רי"ף ז"ל.
